פסק-דין בתיק ה"פ 29095-08-11

השתלשלות ההליכים וגדר המחלוקת

תחילתו של הליך זה בתובענה שהוכתרה כהמרצת פתיחה ובה עתרה המבקשת למספר סעדים. הראשון, סעד הצהרתי לפיו המשיבה לא זכאית לגבות מהמבקשת ארנונה ו/או מס עירוני אחר בגין מבנה תעשייתי בחלקה 14/2 באזור התעשיה מעלה אפרים (להלן- הנכס). השני, צו המורה למשיבה ליתן למבקשת אישור כי אינה חייבת כל חובות כספיים למשיבה בגין הנכס. השלישי, צו המורה למשיבה להשיב למבקשת כספים שתשלם כמיסים בגין הנכס כדי לאפשר מכירתו לאחר כשהוא נקי מדרישות כספיות של המשיבה.

בסופו של דבר, דווקא הסעד השלישי, שהיה מלכתחילה מותנה בהתרחשות עתידית, נותר היחיד הרלבנטי. שכן, המבקשת מכרה זכויותיה בנכס לידי אחר, ולשם כך קיימה את דרישותיה של המשיבה לתשלום מיסי רשות, וכך השיגה מהמשיבה את האישור בדבר העדר חובות בגין מיסי רשות על הנכס.

הנה כי כן, ומשתוקן כתב התובענה בהתאם, עניין לנו כעת בתביעה כספית, להשבת סכומים ששילמה המבקשת למשיבה בגין דרישותיה של האחרונה כמיסי רשות ביחס לנכס. הסכום שהשבתו מתבקשת הינו 96,812 ש"ח, נכון ליום 1.12.11, כאשר מתבקשת אף הצמדה וריבית.

המבקשת מבססת את תביעתה על כך שהמשיבה לא היתה זכאית לדרוש ממנה את הכספים ששילמה (וששולמו על ידה בלית ברירה). וכל זאת למה? בהפ 101/06 נפסק (ע"י כב' השופט ד. שוהם) כי המבקשת פטורה מתשלום ארנונה בגין הנכס בתקופה שעד מועד פתיחת ההליך בתחילת שנת 06'. הנימוק לפסיקה זו היה כי הנכס לא היה שמיש כמבנה תעשייתי, באשר בנייתו לא נשלמה, ואף ניתנה חוות דעת של מהנדס המשיבה כי הוא מסוכן, ובנוסף לא נעשה בו כל שימוש בפועל. מאז התקופה נשוא פסק הדין, המבקשת לא החזיקה בנכס באופן שונה, ומצבו הפיזי לא השתנה למעט חלק מעבודות הפיתוח שבוצעו בחודש יולי 2010, מבלי שהיוו את השלמת הבניה. לפיכך, כשם שהיתה פטורה מתשלום ארנונה עבור התקופה נשוא פסק הדין, לא היה מקום למסותה בגין התקופה שלאחריה, כפי שנעשה בפועל.

בכתב טענותיה טענה המשיבה מספר טענות, שחלקן הפכו למיותרות עקב צמצום הסעדים נשוא כתב התובענה, כפי שפורט לעיל, ועל כן להלן תיסקרנה טענותיה הרלבנטיות כעת. נטען שהנכס על פי מצבו היה שמיש כמבנה לתעשיה, בוודאי שלא מסוכן. זאת על פי חוות דעת עדכנית של מהנדס המשיבה, וכך היה אף בתקופה לגביה ניתן פסק הדין לעיל, אך באותה הידיינות המבקשת הסתירה עובדות רלבנטיות מבית המשפט. לא זו אף זו, נטען כי המבקשת עשתה בפועל שימוש בנכס, וזאת למטרות מסגריה, כאשר עובדיה אף לנו במקום- הכל החל משנת 05'. עוד נטען כי אף אם תתקבל הטענה כי לא היה מקום למסות המבקשת בארנונה, עדיין ניתן למסות חלק מהנכס במס של אדמת בניין, החל על קרקע לא חקלאית שאינה תפוסה ושאינה בניין.

נוכח המחלוקת העובדתית בין הצדדים בשאלת מצב הנכס ושאלת השימוש בו, נשמעו ראיות. מטעם המבקשת העיד המנכ"ל מר חיים דינרמן. מטעם המשיבה העידו הגזבר שלה מר יצחק טורק, המהנדס שלה מר יום טוב שביט ושני עדים נוספים- מר ג'מאל יונס, ומר יונתן נסימי.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

עדותו של מר חיים דינרמן

עדותו של מר דינרמן נפרסה על פני עמודים 5-12 לפרוטוקול, נוסף על תצהירים שהגיש (לראשונה בתחילת ההליך ובהמשך לאחר הדיון המקדמי ולקראת שמיעת הראיות).

בתצהיריו, העד תמך בטענות העובדתיות נשוא התובענה, ובעיקר אמורים הדברים באי שינוי מצבו הפיזי של הנכס ואופן השימוש בו לעומת התקופה נשוא פסק הדין, למעט חלק מעבודות הפיתוח כפי שפורט. בעדותו הדגיש כי ההליך נשוא פסק הדין נפתח בחודש פברואר 06', והחיוב בארנונה היה החל מחודש מרץ 06'.

בנוסף, מסר שהמבקשת תכננה לפתוח בנכס מסגריה, אך התכנון נקטע מבלי שהגיע לשלב מימוש. לדבריו, ניסה לבצע עבודות מסגרות, אך הדבר לא התאפשר עקב סירוב לקוחות לקבלת העבודות, בשל העדר תו תקן (iso), דבר שנבע ממצב הנכס. מכל מקום, מחודש מרץ 05' לא ביצעה המבקשת כל עבודה בנכס.

עוד ציין העד כי במהלך שנת 05', עבד במקום פועל בשם נסים יונס, באישור קב"ט המשיבה, לצורך ריתוך דלתות ברזל שיועדו למבנה, ולשם כך בוצע חיבור זמני לחשמל תלת פאזי, והוכנס למקום ציוד ריתוך. לאחר שכבר לא הועסק על ידי המבקשת והחל מחודש מרץ 05', הוא אף לן במקום, בכדי לקצר זמן הגעתו למקום עבודתו החדש באיזור, ואגב כך אף שמר על המקום, ללא שכר. בחודש יוני 05' לערך, העד אמר לו לעזוב את המקום, לאחר שהוצבו למבקשת דרישות תשלום הארנונה (נשוא פסק הדין הקודם).

העד הוסיף כי בדיעבד התברר לו כי אותו פועל/שומר הציב במקום שירותים וכיריים מאולתרים. העד לא ידע להסביר את מקורה של בקשה לאישורי כניסת 8 תושבי איו"ש כביכול עבור המבקשת, ושיער שאותו פועל/שומר היה מעורב בדבר, לאור זהות שם משפחתו לשם אחת התושבים. הוא הדגיש שבאותה תקופה נשוא הבקשה, דצמ' 05', כבר לא ביצעה המבקשת כל עבודות בנכס מזה 9 חודשים.

עוד ציין העד כי המבנה הוכרז כמסוכן עוד בשנת 02', אך בעקבות חוות דעת מקצועיות שקיבל פעל לייצוב המבנה, לרבות על דרך בניית הקירות החיצוניים שטרם היו בעת ההכרזה. הדבר נעשה טרם כניסת הפועל/שומר למקום, כאשר ריתוך הדלתות שזה ביצע נתבקש בעקבות הצבת הקירות. לדבריו, לא פעל לקבלת חוות דעת עדכנית מהמשיבה בדבר מידת יציבות/מסוכנות המבנה.

באשר למסמך מחודש אוג' 09' מאת מהנדס המשיבה, שצורף לתצהירי המשיבה, מסר כי לא מדובר בתעודת גמר, אלא באישור סיום עבודות שלד, שהרי זה היה מצב הבניה באותה עת והדבר אף עולה מלשון המסמך. מסמך זה הוצא לבקשתו, לצורך התקשרות בהסכם חכירה עם גורם שלטוני כלשהו.

עדותו של מר יצחק טורק

עדותו של מר טורק, שהינו גזבר המשיבה, נפרסה על פני עמודים 13-22 לפרוטוקול, נוסף על תצהיר עדות ראשית שהגיש.

תחילה ייאמר כי חלק נכבד מדבריו של העד, לרבות בתצהירו, לא היו בגדר עובדות, אלא בגדר טענות משפטיות. בכל הכבוד, טיעון משפטי הינו נחלת הצדדים להליך, ולא נחלת העדים, יהא מעמדם אשר יהא. משכך, אתעלם לחלוטין מטיעוני המשפטיים של העד.